לפני כשנה הגיעה אלי נושקה- גורה מפוחדת שנאספה מצידי הכביש המהיר. נושקה ואני מיד התחברנו ונושקה התחילה לצבור בטחון והפכה שובבה והיפראקטיבית.. מהר מאד היה ברור שאפילו אני- בחורה די נמרצת בעצמי- עם כל המשחקים והאהבה- לא יכולה למלא את הצורך של נושקה בפעילות חתולית....
במשך חודשים חככתי בדעתי להביא לנושקה חבר חתול, היססתי מאד, חשבתי על קשיי התאקלמות, על קשיי תיקשורת בין החתולים, חששתי שבמקום חתולה אחת רגועה יהיו לי שניי חתולים בהייפר שלא אוכל להשתלט עליהם..
דיברתי מספר פעמים על ריבי מאיר דוכסית החתולים על חששותיי, והתשובה שלה הייתה שפשוט צריך לדעת איך לקלוט חתול שני, אם עושים זאת בסבלנות ולפי הנחייות מסויימות, החתול החדש יתאקלם ללא בעיה.
בנתיים נושקה הפכה לבעלת הבית ואורחיי היקרים כבר נכנסו לפוביה מהחתולה הרגזנית שמפיגה את שעמומה בדרכים קטלניות..לבסוף אורחיי המדממים ובעיקר תחושת האשם שלי על שאני חוסכת מנושקה את צרכיה הבסיסיים הכריעו: החלטתי להביא גור חתולים לנושקה.
במקרה יצא באותו זמן שלריבי וריני נודע על גור שזקוק לבית.. וכך ביום שבת אחד, הגיעו לביתי ריבי וריני, עם כלוב קטן ובו שמיכת פליז ובה גור קטן ומפוחד- ווסלי. לווסלי היה חדר משלו בו יוכל להתאקלם ולצבור בטחון.
לפי הנחיותיהן, נהגתי בסבלנות, ביליתי בחדר עם ווסלי ונתתי לו לצאת לאט לאט ממחבואו, בהדרגה הפגשתי בין החתולים עד לפתיחת דלת החדר של ווסלי. לא התערבתי באינטראקציה בין החתולים, כפי שהוסבר לי , חשוב היה ביותר לתת להם לנסח את הקשר שלהם לבד.. לא להתרגש מריבים קטנים. אחרי מספר ימים של מתיחות קלה ( אני מדגישה קלה, אף אחד מהחתולים לא היה מעוניין בעימות מתמשך..) התחילו ריבים מסוג אחר, משחק משותף, ריצות בבית. אחרי זה הגיעו הכרבולים.. נושקה התחילה לפתח רגשות אימהיים כלפי ווסלי- והוא מצידו לא עוזב אותה לרגע, זקוק לנוכחותה בכל עת.
אי אפשר לתאר את השינוי בבית, אני מלאת הקלה ואושר! נושקה כבר לא תוקפנית, את האגרסיות שלה היא פורקת בצורה נכונה- במשחק עם ווסלי, וכך גם כשאני לא בבית, אני יודעת שלפחות יש להם אחד את השני ואני לא מרגישה את הכובד הזה על הלב! ווסלי ההורס ונושקה הקיסרית, חתולים שונים באופיים, שניהם פעלתניים, מוכיחים שכשההתאקלמות נכונה- האהבה תפרח! כ"כ מעט מאמץ היה דרוש כדי להכניס את ווסלי לביתי, לעומת כל המאמץ ועוגמת הנפש שנושקה ואני ידענו. ועכשיו- אוטופיה חתולית!
